Make your own free website on Tripod.com
 

 

מגיפת הטיפוס

בדרום טרנסנסטריה היו מקומות שבהם התרחשו הוצאות להורג של רבבות יהודים. מר היה גורלם של אלה שהובאו לעבוד אצל הגרמנים מעבר לבוג. בדרך כלל עבדו בבניית נשרים על הבוג. אנשים אלה שהגיעו לידי הגרמנים, היו בהרבה מקרים מוצאים להורג לאחר שסיימו את עבודתם.  

נם בצפון טרנסנסטריה, לשם הגיעו בני קימפולונג, לא חסרו הוצאות להורג, אבל במידה פחותה בהרבה.  

המוות בצפון הופיע בצורת הכינה. בריה זעירה זאת הפילה רבבות ממגורשי טרנסנסטריה. הסיבה הייתה חוסך ההיגיינה. המובלים בשיירות והיושבים בצפיפות בגטאות, כשבכל חדר גרות כמה משפחות, לא הייתה להם כל אפשרות להתרחץ ולדאוג לניקיונם הגופני. סבון לא עמד לרשותם, והיה חוסך במים, ובפרט מים חמים. התוצאה של כל זה הייתה מכת הכינים. הכינים שרצו בכל: בבגדיהם, בבשרם ובכל אשך נגעו, כך קרה שהחל מדצמבר 1941 בערך, חודשיים לאחר גירושם, חלו האנשים בזה אחר זה, לפעמים משפחות שלמות. בין הגולים היו רופאים, אבל לא נמצאו בידם התרופות הדרושות. ובכל זאת ניסו לטפל בהרבה אהבה. רופאים רבים מבני קימפולונג שילמו בחייהם. גם הם נדבקו, חלו בטיפוס ומתו. ב"בתי חולים", חדרים ריקים אבל בכל זאת מבודדים, שכבו חלק מחולי הטיפוס. רובם נשארו במגוריהם יחד עם הבריאים ושם עברו עליהם הימים הקריטיים. היו כאלה שהבריאו וחזרו לאיתנם ואחרים מתו. כל בוקר היו דיירי הבתים בגטו מוציאים את מתיהם שנפחו את נשמתם באותו לילה, הניחו אותם בדרך כלל עירומים לפני הבית, בשולי הרחוב. קברני הגטו היו אוספים אותם ומובילים אותם לקבורה. היו משפחות שעשו מאמץ עליון לערוך לוויה פרטית ליקיריהם שעל פי רוב נקברו בקברי אחים. והיו מתים שנשארו ימים רבים ללא קבורה, כי עקב הקור והאדמה הקפואה לא הצליחו לחפור מספר כה רב של קברים.  

כאמור, היו גטאות והיו גטאות. בדרך כלל שלטה האמונה שאלה שנשארו במוגילוו שפר חלקם, אבל אם נתגלו בעיר אלה ששהו בה בלי מסמך כלשהו וכגון אישור שעובד בבית היציקה ששיקם במוגילוו המהנדס יגנדורף), מר היה גורלו. אלפים מביניהם נתפסו ונשלחו למחנה סקאזינץ, כארבעה קילומטרים ממוגילוו. המחנה תוכנן כחווה לגידולים שונים, אך לא נעשה דבר מזה. מי שנשלח לסקאזינץ כדי לדלל את אוכלוסיית המגורשים במוגילוו, מת מרעב. אם לא הצליח לברוח נגזר דינו למוות בעינויי תופת של הגווע מרעב. 

והיו משלוחים לעבודה, בדרך כלל אצל הגרמנים שבנו גשרים על הדניסטר ועל הבוג. מך היה גורלם של הנשלחים. מעטים חזרו משם חיים.  

בדרך כלל התארגנו בגטאות ועדים שניהלו וארגנו את העניינים. בגטאות רבים הוקמו"' קנטינות לרעבים. ראשי הוועדים השתדלו מאוד לשפר את מצבם הכללי של המגורשים. הדבר נעשה נוח יותר כאשר התחילה להגיע עזרה מוועד ההצלה בבוקרשט. חלוקתה הצודקת של העזרה הזאת לא הייתה קלה. 

כיצד התייחסו המגורשים לוועדים? אין ספק שהיו ביניהם כאלה שבכושר ארגונם מצאו פתרון להרבה בעיות מסובכות, כגון אותו יגנדורף שהזכרנו. הבעיה הקשה של הוועדים הייתה כאשר היה עליהם לשלוח אנשים לעבודה. הדילמה כיצד לבחור את הנשלחים הייתה איומה, הלא ידעו שהדבר קשור בסכנת נפשות.  

אין ספק שהיו כאלה ששמם ייזכר לשמצה, כגון עו"ד דנילוף בגטו מוגילוו (לאחר המלחמה נידון על ידי הסובייטים כפושע נגד האנושות). מאידך היו כאלה ששמם יצא לתהילה כגון פייבוס אורנשטיין, יו"ר ועד גטו מורפה והיו אחרים שעדיין הם בספק. ניקח לדוגמה את ד"ר מ. טייך, לשעבר ראש הקהילה היהודית בסוצ'יאווה, שהיה ראש הועד בגטו שרגורוד, שם נמצאו חלק גדול מבני קימפולונג. הוא האיש שיזם את ההליכה לשרגורוד וההסדר עם הקצינים שהעמידו לרשותם משאיות להובלת מטענם ומנע סבל רב מאנשי השיירה הזאת. ד"ר טייך זכה לביקורת קטלנית על התנהגות בתפקידו. אמרו עליו שמן העזרה שהגיעה מבוקרשט, לקח חלק רב לעצמו. היה מקרה עם אי-אלו תרופות שהגיעו ולא חולקו לנצרכים.  

מיד אחרי השחרור על ידי הרוסים, נעצר דוקטור טייך ועמד לדין בבית המשפט הסובייטי. במשפט זה הופיע כעד גנרל רוסי, שהגיע לשם במטוס מיוחד. הגנרל היה מפקד הפרטיזנים באיזור. הסתבר שמה שהחסיר ד"ר טייך מן המגורשים הגיע לידי הפרטיזנים. במחשבותיו תכנן קשר עם הפרטיזנים, שיעמדו לעזרת המגורשים, שחששו ממה שיקרה להם עם נסיגת הגרמנים. בכל אופן ד"ר טייך זוכה וחזר לרומניה. ברומניה שוב נעצר והועמד לדין כפושע מלחמה. הרומנים היו מעוניינים מאוד בפושעי מלחמה יהודים, מה גם מנהיגים לשעבר, כדי לאזן במקצת את התמונה. ד"ר טייך עמד לדין בבית המשפט וזוכה מכל אשמה. בשנות החמישים עלה ארצה וכאן בארץ ישראל, בעקבות ההאשמות שהושמעו נגדו, עמד לדין בבית-משפט כבוד של ההסתדרות הציונית וזוכה.

אין ספק שהיו משתפי פעולה נבזים, אנשים ששדדו את אחיהם לטובת נוגשיהם.

לאחר החורף הראשון השתפר המצב. מגיפת הטיפוס נרגעה. מזג האוויר הקיצי צמצם את המצוקה. אמנם טרנסנסטריה טרם הפכה למקום נופש שבו יכלו לחיות בתנאים מינימאליים, אבל החורף שעבר עליהם היה נורא ואיום. התחילה להגיע קצת עזרה, עדיין אי-ליגלית, כי הרומנים לא הרשו עדיין לשלוח עזרה בדרכים ליגליות.  

ביום הראשון של שנת 1943 הגיעה לטרנסניסטריה ועדה יהודית בראשות פרד שרגא, יהודי יקר שהשקיע עצמו וכולו בנושא טרנסנסטריה. אמנם בביקור הועדה אצל ג. אלכסיאנו, מושל טרנסנסטריה, המושל חזר על מה שקצינים רבים אמרו למגורשים שבאו בתלונות וטענות, שמה שנעשה יכול לגרום למוות. גם אלכסיאנו ענה אז לשרגאי "היהודים הללו הובאו לכאן על מנת שימותו".  

בחורף 1942-43 סבלו הגרמנים את מפלת סטלינגרד. גם הרומנים סבלו אז מפלה גדולה בחזית בסטלינגרד ובעיקול הדון. רבים מגיסותיהם הושמדו. בהזדמנות זאת למדו לקח, מה פירוש הדבר להיות בני-בריתם של הנאצים. ברומניה התהלכו סיפורי זוועה על

התנהגות הגרמנים כלפי החיילים הרומנים, חבריהם לנשק. סיפרו שמשאיות גרמניות שהגיעו להוציא חיילים גרמנים מן המקום שבו נמצאו במצוקה, לא רצו לקחת גם את החיילים הרומנים שלחמו כתף אל כתף עימהם. וכאשר חיילים רומנים, בייאושם, נאחזו בדפנות המשאית, כיתתו להם את הידיים בכידוניהם.  

הלוך הרוח של מנהיגי רומניה השתנה. הבינו שהמלחמה אבודה והתחילו לחפש דרכים לצאת ממנה. לכן נעשו רכים יותר, סבלנים יותר ופחות מוכנים למלא כל משאלותיו של היטלר, שהמשיך לדרוש "פתרון סופי" לכל יהודי רומניה.  

בטרנסניסטריה, בקרב הגולים, עדיין שרר רעב, כל מיני מחלות, עדיין הסתובבו קרועים ובלויים, סחבות במקום נעליים והפחד המשיך לענותם.  

התהלכו שמועות על הצבא האדום ההולך ומתקרב, וחלמו לחזור לבתיהם. חלום זה התגשם חלקית. בני דורוהוי והסביבה הוחזרו לבתיהם בסוף 1943. האחרים האמינו שגם תורם יבוא. במרס 1944 הוחזרו לרומניה כ-1,800 יתומים. לא כולם היו יתומים ולא כל היתומים הוחזרו. אין ספק שבין היתומים הללו היו גם נערים ונערות מבני קימפולונג.

 

נכתב ע"י ש. אבני - קימפולונג, קהילה יהודית בבוקובינה שהיתה ואיננה עוד, עמ' 8 - 36

 

     

 


Kimpolung-Bukovina Jewish Community

Copyright © 2004 - 2007 Eli Schachar, all rights reserved.

Webmaster Mail: schachar_eli@hotmail.com

This genealogical data is provided only for your personal use. No portion of it may be submitted to any other database or publisher without the written consent of the copyright holder.

"If we go back far enough we're all related"

http://kimpolung.tripod.com