Make your own free website on Tripod.com
 

 

חזרה לקימפולונג

במרס ,1944 יזמו הרוסים מתקפה חדשה שבה דחפו את הגרמנים והרומנים אל מעבר לנהר הדניסטר. היישובים שבהם נמצאו גטאות שוחררו. רבבות המגורשים שנשארו בחיים חוו את התחושה הנפלאה, שחייהם ניצלו ויוכלו להתחיל בחיים חדשים.

בשלב האחרון, שלב הנסיגה של גייסות גרמניה, השתלט עליהם הפחד. בתקופה אחרונה זו, כאשר כבר לא חששו ממעשי רצח והרג מצד הרומנים, חששו מאד מפני מה יעשו להם הגרמנים בנסיגתם. חששו, וגם היו שמועות בנידון, כי הגרמנים בנסיגתם יחסלו את כל היהודים שנשארו בחיים. בקרב מגורשי טרנסנסטריה שררה אימה ופחד מן הצפוי להם, דווקא רגע לפני השחרור. רבים מהם אפילו חשבו על אמצעי הגנה, כגון מחבואים.

היו כאלה שהכינו לעצמם מקומות מחבוא, כגון מרתף מוסתר או בית שאינו בולט בשטח. היו כאלה שחשבו על הפרטיזנים באזור, לברוח אליהם. הדאגה והפחד האפילו על שמחת הניצחון, המתקרב והולך. אין ספק שהיהודים הרעבים האלה, לבושי הסחבות, ראו בבוא הצבא הסובייטי את גאולתם, הגורם המשחרר שיוציאם מאפלה לאור גדול.

במרס 1944 התחילה נסיגת הגרמנים. יומם ולילה טרטרו רכבי המלחמה בנסיגתם, יומם ולילה נעו גייסות גרמניים, מדיהם קרועים ומלוכלכים, ברק עיניהם כבה, הברק של המנצח השועט מזרחה. גם המבט השחצן שהטיל מורא בלב היהודים. אז הפחידו מבטיהם, כמבטו של הטורף העט על טרפו. עכשיו הם נראו מסכנים, מעוררי רחמים, ראשיהם מושפלים וצעדיהם עייפים, כאילו נרדמו תוך כדי הליכתם. חוסר השינה בלט בפניהם והם מצווים היו ללכת, ללכת ואין מנוס מהליכה. מאיצים בהם כמו פעם ביהודי שיירות המוות.

פה ושם, כשנמצאו בקבוצות קטנות, או אפילו בודדים, מנותקים מן השורה, היו נכנסים אל הבתים ומבקשים פרוסת לחם, או מתחננים שיתנו להם מקום לנוח בו קצת, כי אפסו כוחותיהם והיו נמלטים רק אם צעקת עליהם, פחדנים כאלה, כפי שלא היית מאמין על הצבא הגרמני הגא והגיבור. נגוזה חוצפתם שבה הצטיינו כאשר צחקו על יהודים במצוקה, והתמוגגו מנחת ומצחוק לראותם מושפלים ומעונים... עתה גם הם, מובסים ומושפלים, מושיטים יד לקבל פרוסת לחם. 

מעניין, לבם של יהודים רבים, במיוחד של יהודיות, נכמרו עליהם והושיטו להם פרוסות לחם, מן המעט שבמעט שהיה להם, כאשר ראו כיצד הם חומדים את הלחם וכיצד הם עוטים עליו, חשבו על קרוביהם ביותר, שגוועו ברעב והצטערו שרחמיהם הכריעו אותם ברגע של חולשה.  

הפלא ופלא, מחשבת המסכן ביום נצחונו: "רוצחים עלובים, סוף, סוף גם אתם שותים מן הכוס המר של הסבל, בא הזמן וגם אתם חשים בטעם הרעב והמסכנות, גם יומכם בא! הנה אתם בורחים משדה הקרב, מוכים ומושפלים ומחכים לרגע של מנוחה".  

הנקמה המתוקה ניחמה אותם, את היהודים המסכנים. ועדיין חששו שמא מאחוריהם מגיעים אנשי הס.ס: אלה שמעשיהם במלחמה ארורה זאת הייתה השמדת היהודים. פה ושם עברו יחידות שעדיין השתוללו, כגון יחידות ה"וולאסובים", אוקראינים בשירות הגרמניים, אבל גם להם, בעיקר להם, אצה הדרך, כי מיהרו להסתלק, כי פחדו מן הרוסים הרודפים אחריהם, שכלפיהם לא ידעו אף טיפת רחמים או הבנה.  

והופיעו הרוסים. השמחה הייתה מרוממת. חיו את התחושה של מי שיצא מתא הנידון למוות. גישת המגורשים כלפי הרוסים הייתה רומנטית. הם ראו בהם גואל, מציל ומשחרר. הצבא הסובייטי לא התמוגג מנחת מהם. להפך: פה ושם נתקלו המגורשים ביחס עוין. לדוגמה, צעירים יהודים שלא היו חייבים כלל בגיוס, נתפסו לצבא.  

התעוררה השאלה הנוקבת: מה הלאה?  

התשובה הייתה: כאן לא יכלו להישאר, אפילו לא אלה שבעבר הקרוב טיפחו גישה סוציאליסטית, והאמינו בגן-העדן של ברית-המועצות. הבעיה הייתה: האם יש להם ביתי יצאו לדרך. לכולם אצה הדרך. היו כאלה שצעדו צמודים ליחידות הצבא האדום. וכאשר שאלו החיילים בחשכה מי אתסי השיבו "נאשי", כלומר משלנו. אל תדאגו. ביום היו מתחבאים ובלילה נסחבו אחרי גייס אחר. כך הגיעו ראשונים אל העיר שממנה גורשו.

שרידי משפחות צעדו קדימה. לאן? קדימה! פה ושם ניצלו כלי רכב הזדמנותי. בעיקר הלכו, צרורם הדל בידם. התפרנסו כמו פעם, באותם הימים השחורים, בדפיקה על דלת, על דלתות הבתים, בתקווה שיזכו בבורשט חם ובפרוסת לחם. רבים הגיעו למוגילוו ושם חיכו להמשך דרכם. במוגילוו הוצבו שומרים, חיילים רוסיים, שלא נתנו להתקדם. רבים אחרים הלכו סחור, סחור, לגלות פריצה בגבול הסגור. בדרך כלל הגיעו אל איזה יישוב בסרבאי, עם הרבה בתים ריקים, של יהודים. אמנם חרבים. תיקנו, הסתדרו וחיו בתקווה להזדמנות להמשיך הלאה, הביתה, אל הבית שמיום ליום דהה פרצופו הרומנטי. ויש שהבריחו את הגבול, בסכנת נפשות, להגיע ב-1945 נפתחו הגבולות וחזרו כולם.

מכאלף ושבע מאות יהודים שגורשו מקימפולונג חזרו כשבע מאות בלבד. כל השאר "נחים" בערבות טרנסנסטריה. אמנם, בשנת1947 נמנו בקימפלונג כ-1,350 יהודים. רובם הניעו לשם מבוקובינה הצפונית, בתקווה שמרומניה יוכלו לעלות לארץ ישראל. האנשים חזרו לבתיהם שאותם עזבו. עכשיו היו ריקים, רבים מהם הרוסים, הוציאו מה שניתן היה להוציא חלונות, ותנורי הסקה.  

חזרו, יותר נכון ניסו לחזור, לעסקיהם הקודמים. לא תמיד ידעו כיצד. הזקנים שיכלו לייעץ, לא חזרו ברובם...  

הצעירים מיהרו ללימודים, להשלים את מה שהחסירו בארבע שנים של בטלה מלימודים. הם גם הקימו תנועות נוער ציוניות. בפעם הזאת חשבו כולם, צעירים ומבוגרים, על באמת לעלות ארצה, אלא שהעלייה צלעה... היו גם יהודים שהתגייסו לתנועה הקומוניסטית, במלוא מאבקה להשתלט על השלטון. תנועה זאת הבטיחה הרים וגבעות: שוויון לכול, חיים של רווחה, קץ להפליה דתית או לאומית, הקץ לאותה שנאת היהודים שכרסמה בחייהם בעבר, לימודים חינם, במערכת כולה וחיי שלום ושלווה. ממש גן-עדן עלי אדמות.  ככל שעבר הזמן והקומוניסטים התקדמו לקראת שלטון אבסולוטי, כן גדלו האכזבות והתנדפו הבטחותיהם.  

בשלהי שנת ,1947 עלו רבים מבני קימפולונג בשתי אניות המעפילים: "פן קרסצ'נט" ו"פן יורק" שהפליגו מנמל בורגאס הבולגרי. הם הגיעו לקפריסין ומשם - עם הקמת המדינה - לישראל.  

בשנת 1949 חוסלה ההסתדרות הציונית על כל שלוחותיה, אך לא התנועה הציונית. היא ניזונה מזיכרונות העבר וממציאות ההווה. מספר היהודים שחשבו על עלייתם ארצה הלך וגדל. משפחות רבות עלו ארצה מכל שטח רומניה, כולל מקימפולונג. בין 1949 ל-1952 עלו יהודים רבים, עד אשר הרומנים עצרו בעד גלי העלייה. החל מ-1959 התחילה שוב העלייה. בשנת 1998 נשארו בקימפולונג פחות ממניין יהודים זקנים. כל השאר נמצאים בארץ ישראל או בשאר פינות תבל והיתר בבית הקברות בקימפולונג. 

אנשי קימפולונג עשו חיל בישראל. רבים מהם למדו באוניברסיטאות ובנו את בתיהם, רבים ביניהם הצטיינו בכל מיני תפקידים ציבוריים ופרטיים, בצבא, בתעשייה ובעסקים. הגדיל עשות ברוך (בנו) ונגר, מי שעמד בראש הצוות שהקים את העיר כרמיאל בגליל והיה, במשך שנים רבות, עד למותו המוקדם, ראש המועצה ולאחר מכן, כאשר כרמיאל הפכה לעיר, ראש עיריית כרמיאל. 

יהא זכרו של ברוך - ברוך, ויהיה ברוך זכרם של כל בני קימפולונג, אלה שניספו בטרנסניסטריה כאלה שהלכו לעולמם בישראל לאחר שנות מעש, תהא נפשם צרורה בצרור החיים!

נכתב ע"י ש. אבני - קימפולונג, קהילה יהודית בבוקובינה שהיתה ואיננה עוד, עמ' 8 - 36

 

                               

 


Kimpolung-Bukovina Jewish Community

Copyright © 2004 - 2007 Eli Schachar, all rights reserved.

Webmaster Mail: schachar_eli@hotmail.com

This genealogical data is provided only for your personal use. No portion of it may be submitted to any other database or publisher without the written consent of the copyright holder.

"If we go back far enough we're all related"

http://kimpolung.tripod.com