Make your own free website on Tripod.com
 

 

השתקפות המצב בקימפולונג

החוקים והגזרות נגד היהודים באו בזה אחר זה. היהודים הורחקו ממערכת החינוך הממשלתית החל מחינוך עממי תיכון וחינוך גבוה. כל התלמידים היהודים בקימפולונג הוצאו מבתי ספרם. המורים היהודים הורחקו ממשרותיהם. בין החודשים אוקטובר לנובמבר הורחקו היהודים מכל האיגודים המקצועיים (של החשמלאים, הקצבים, הקבלנים, הכימאים וכו'). פירושו של דבר שאסור להם לעסוק בשטחים אלה. כאלף ושלוש מאות עורכי דין יהודים הורחקו כליל ממקצועם. על כל השאר נאסר לטפל בלקוחות לא-יהודיים. לרופאים יהודים מותר היה לטפל רק בחולים יהודים. יהודים הורחקו מאיגוד האינג'ינרים, מהתאחדות העיתונאים, מאיגוד הסופרים, מאיגוד האמנים ומן התיאטראות. 

בשלושה חוקים שהופיעו ב-5 לאוקטובר, 17 לנובמבר ו-4 לדצמבר 1940 הוחרם מן היהודים כל רכוש כפרי: אדמה חקלאית, כרמים בוסתנים ויערות. הוחרמו מנסרות טחנות-קמח מחצבות ועוד. הדבר פגע קשות ביהודי קימפולונג שרבים מהם התפרנסו ממנסרות, טחנות ומחצבות. 

בעיר קימפולונג עצמה נמצאו עדיין שטחים ריקים. חלק מהם השתייכו ליהודים. השלטונות העירוניים בקימפולונג לא מצאו די סבלנות לחכות לחוק ההחרמה מיהודים של רכוש עירוני. מה עשו? קבעו שהשטח העירוני של עירם מסתיים בכשלוש מאות מטרים מן המרכז. כך שרכושם של לייב שלפר מרחוב ינקו פלונדור ושל דוד דראך מהכביש הראשי הוא רכוש כפרי ואפשר להחרימו על סמך החוק הקיים. (המקרה מסופר על ידי מתתיהו קרפ ב"ספר השחור" כרך ראשון עמ' 158).  

ביום הכיפורים של שנת 1940 (12 באוקטובר) בבוקר הוצבו חיילים מחיל המצב בק. ליד בתי היהודים פקידי המשטרה יחד עם אנשי "המשטרה הירוקה" (משטרה מיוחדת של הלגיונרים שהוקמה כדי להילחם ב"אויבי העם" קרי היהודים) יצאו לשטח. הלכו מבית לבית עינו את הדיירים היהודים ובזזו את רכושם את חפצי הערך של היהודים הטעינו על עגלות והעבירו אותם ל"בית הירוק" כפי שנקראו מרכזי הלגיונרים. מבצע זה נערך ביוזמת מפקד הלגיונרים בעיר יארהן ויסטיק (Ierhan Vistic) ועמו שיתף פעולה קולונל מוצולסקי מפקד חיל המצב בעיר. 

הבוזזים שהגיעו גם אל בית רב העיר, ר' משה יוסף רובין, שדדו גם את ביתו ואת ספרייתו בעלת הערך ועינו את הרב שיודה שהטמין דינמיט בבית הכנסת למקרה שהלגיונרים יגיעו לשם. הם לא הצליחו להוציא הצהרה כזאת מפי הרב לכן ביום כיפור רתמו אותו לאחת העגלות שבה הטעינו חפצי ערך שלקחו מביתו וקישוטי ספרי התורה שלקחו מבית הכנסת. הרב ובנו משכו את העגלה ברחובות העיר עד לבית הירוק (ספר השחור של מ קרפ עמ' 109)  

לאחר אותה תקרית עזב הרב את העיר ונמלט לבוקרשט. לאחר גירוש יהודי עירו היה חבר בוועדה לעזרת מגורשי טרנסנסטריה אחרי המלחמה השתקע בארצות הברית כמה ימים אחרי יום הכיפורים החליט מושל המחוז (Perfect) לסגור את חנויותיהם של יעקב אפטר סולומון רוזנברג נוסם כ"ץ מרכוס ורנר מרכוס אלטשולר ודוד אלנבוגן שפעלו בגורה-הומורה הסמוכה. 

עם עלייתם לשלטון של הלגיונרים החליטו שעל היהודים לפתוח את חנויותיהם גם בשבת ובימי חג. חנויותיהם של ששת היהודים הנ"ל נסגרו מפני שביום כיפור סגרו את בשבת ובימי חג. חנויותיהם של ששת היהודים הנ"ל נסגרו מפני שביום כיפור סגרו את החנות לחצי שעה, כדי ללכת ל"מזכיר-נשמות". לא ידעו תושבי קימפולונג והסביבה ולא שיערו שכל אלה כאין וכאפס לעומת מה שמצפה להם בעוד כשנה, כאשר יעזבו כולם את החנויות, בתיהם וחפצי הערך שלהם ויצאו לגירוש.  

השותפות שבין גנרל אנטונסקו והלגיונרים באה אל קיצה בינואר 1941. אנטונסקו לא היה מרוצה משיטות השוד שנהגו בהן הלגיונרים, שותפיו לממשל. יהודים רבים נעצרו ועונו עד אשר הסכימו לחתום על מסמך שבו הם מוסרים את רכושם או את העסק שלהם, ללגיונר זה וזה במתנה, או תמורת סכום כסף מגוחך. כל זמן שעשו זאת ליהודים, הסתפק יון אנטונסקו בהטפת דברי מוסר אבהיים בטענה שלא כך יש לעשות את הדברים, אלא לנהוג בשיטה ממלכתית. משהתחילו לפעול כך כלפי בני עמם, רומנים ולא יהודים, החליט ללמדם לקח. 

בשלהי נובמבר 1940 פרצו לגיונרים לתאי המעצר בכלא ז'ילווה, שבהם הוחזקו במעצר כמה מיריביהם ורצחו ששים ושבעה עצירים, ביניהם שני ראשי ממשלה לשעבר, גנרלים וקצינים בכירים. בערך באותה תקופה פרצו לביתו של פרופסור ניקולאי יורגה, ראש ממשלה לשעבר, מלומד, גאוות הרומנים, הוציאו אותו החוצה, מרטו את זקנו הפטריאכלי, ירו בו והשאירו את גוויתו בתעלה לצד הדרך. יון אנטונסקו החליט לשים קץ למעשים אלה.  

כך מסכם מתתיהו קרפ, הכרוניקאי של אותם הימים, בספרו "הספר השחור", כרך א', עמ' 215): "מופחד מממדי הטרור הלגיונרי בשדידת היהודים ובראותו שהתחילו בשדידת אנשי המסחר והתעשייה הרומנים, החליט לפעול נגדם בכוח. בצו שפורסם ב-19 בינואר ביטל את הקומיסריאט לרומניזציה (כלומר המשרד שדרכו הועבר רכוש יהודי ללא- יהודים), פיטר את שר הפנים, את המנהל הכללי של משטרת הביטחון (הסיגורנצה) את ה"פרפקט" (מפקד כללי) של משטרת הבירה והחליף את מושלי המחוזות. החלטות אלה של אנטונסקו היו האות לפרץ המרד נגדו. המפוטרים סירבו לעזוב את משרדיהם. המרד התחיל בפוגרום רבתי בבוקרשט, שהסתכם ב-128 הרוגים והביא אבל והרס לאוכלוסיה היהודית בבוקרשט".  

שלושה ימים נמשך המרד. ההכרעה נמצאה בידי הגרמנים בברלין (נציגי גרמניה בבוקרשט עזרו ללגיונרים). בברלין נוצרו חילוקי דעות בין חוגי המפלגה הנאצית שתמכו בלגיונרים ובין חוגי הצבא, שטענו שהואיל ומבצע "ברברוסה" (המלחמה נגד בריה"מ) עומדת בשער, מן הדין לתמוך באנטונסקו, מכיוון שהוא השולט בצבא. דעה זו, האחרונה, נתקבלה. משניתן לאנטונסקו האות לפעול, חיסל את המרד בכמה שעות. הממשלה החדשה שהקים אנטונסקו המשיכה בלי ליאות בחקיקה אנטי-יהודית, אולם נעלמו הטרור והאלימות שהלגיונרים הפעילו נגד היהודים.  

בתקופה זו של הלגיונרים, גורשו היהודים תושבי רוב הכפרים לעיר הסמוכה לכפרם. כך גורשו היהודים מואמה, ובחלקם) מבריאזה, מפונדול-מולדוביי, ממולדוביצה ועוד. הם באו לערים הקרובות ושם היה עליהם להסתדר.  

היהודים ניסו להסתגל למצב הקיים, להקים בתי ספר לילדיהם, לעזור לנפגעים מן הגזירות הקשות ששברו את מטה לחמם, לחיות בצניעות מכסימלית ולקוות לזמנים טובים יותר שבוא יבואו.  

התקווה לא התגשמה. ב-22 ביוני 1941 התחילה מלחמה בין בריה"מ לגרמניה הנאצית. בני קימפולונג הבחינו במשך החדשים שקדמו למלחמה בגייסות שעברו בעיר ובאזורם,בדרך לגבול. הם גם שמעו את רעש התותחים כשאלה החלו לירות. טרם ידעו שהתחילה השואה האמיתית, ההרג בבסרביה ובבוקובינה הצפונית, וכי הם עומדים בתור להשתלב ב"חינגת" החורבן, הסבל והמוות.

 

נכתב ע"י ש. אבני - קימפולונג, קהילה יהודית בבוקובינה שהיתה ואיננה עוד, עמ' 8 - 36

 

     

 


Kimpolung-Bukovina Jewish Community

Copyright © 2004 - 2007 Eli Schachar, all rights reserved.

Webmaster Mail: schachar_eli@hotmail.com

This genealogical data is provided only for your personal use. No portion of it may be submitted to any other database or publisher without the written consent of the copyright holder.

"If we go back far enough we're all related"

http://kimpolung.tripod.com