Make your own free website on Tripod.com
 

 

הרב מרדכי גראסמאן

 

בחודש שבט תר"ב (1842) שהה בקימפולונג ר' ישראל פרידמן מרוז'ין (1850-1796), שריכז סביבו אלפי חסידים, קודם במקום מושבו באוקראינה ולאחר מכן ביתר שאת, במקום כהונתו בעיירה סאדאגורה (בוקובינה), שהותן בקימפולונג קצרה הייתה: עוד תחנה בדרך הבריחה משלטונות רוסיה. בין חסידיו הרבים (סדיגערער חסידים) היה גם ר' מרדכי גראסמאן, אב בית-הדין בקימפולונג. והנה בא היום והרב גראסמאן הודיע ברבים, ששחיטתו של השוחט המקומי אינה כשרה וכל יהודי מאמין ירחק ממנה. לא הועילו הבקשות, ההשתדלויות למענו, וההוכחות שהאיש ירא 'שמים ובר-לבב - הרב בשלו.

הקימפולונגאים נענו לקריאתו של הרב והדירו רגליהם (קרי:שחיטתם) מהשוחט, וזה האחרון, עם בני משפחתו, רעבו ללחם. ומושיע - אין. בין החסידים היו כאלה שלא ראו בעין יפה שנשבר מטה לחמם של תלמיד חכם ומשפחתו, וסיפרו את המעשה לרוז'ינער. הרב התרשם מדברי "הסנגורים", שתיארו הן את אב בית-הדין והן את השוחט כיהודים ללא רבב, בני תורה ומצוות ובמשפט אחד: "פאר גאט און פאר לייט".

 הוא זימן אליו את הר"ם (הרב מרדכי) גראסמאן ושאלו על מעשיו, התנהגותו, אורח חייו וכשירותו של השוחט. על הכול ענה ר' גראסמאן בחיוב. תהה הרוז'ינער ושאלו; "אם כך הדברים, תמה אני, מה ראית להורות להחרים את השחיטה של השוחט המסכוי" הר"ם גראסמאן ניסה להתחמק התשובה והחריש. דחק בו הרוז'ינער ולבסוף נתרצה. בדחילו וריחמו, ולאחר היסוסים רבים הוא סיפר לר' ישראל מה הביאו לכך. והמעשה שהיה כך היה.

האדמו"ר מסדיגורה, הוא ר' ישראל מרוז'ין, נהג מלכות בחצרו ומחוצה לה, רבים קיבלו התנהגות זו בהכנעה כדבר מובן מאליו, ואף התפארו בעושרו ובגינונים שליוו את כל צעדיו: אך היו גם כאלה שלא ראו בעין יפה אורח חיים זה, שגבל לדבריהם בראוותנות שאינה נאה ליהודי, לא כל שכן לאדמו"ר. ביניהם, מתברך, היה גם השוחט בקימפולונג, 'שחיווה דעתו זו באוזני אב בית הדין. הרב גראסמאן נפגע מדברי השוחט על רבו ולא היה מוכן לסלוח לו. זאת סיבת החרם שהטיל על השוחט ר' ישראל האזין לדבריו בכובד ראש ופסק: עליך לחזור לקימפולונג ולהודיע ברבים, ששחיטתו של השוחט כשרה - אין בה דופי. יתר על כן: עליך לדאוג שיחזירו לשוחט את כל הכסף שהפסיד מזה שהחרימוהו. ואכן כך קרה. הקהילה שילמה לשוחט את המגיע לו, וכך נשאר ללא נושים, ובני קימפולונג חזרו אליו כמקודם.

אך בזה לא תם הסיפור, הרב גראסמאן לא יכול היה לסלוח לשוחט את "פגיעתו" באדמורו, ולא היה מוכן להזדקק לו בענייני שחיטה, ואיזה מוצא אלגנטי מצא הרבי הוא ארז את חפציו הדלים, ועם כל בני משפחתו עלה לארץ ישראל. זאת היתה דרכו להיענות לצו רבו ועם זה לא לעבור על מה שגמל בליבו. עם הגיעו לארץ השתקע בצפת ובה גם נפטר. בנו עבר לירושלים ואנשי השכונה, מתפללי בתי הכנסת וחסידים מכל הזרמים הכירוהו כ- ר' יצחק דוד גראסמאן ב'ר מרדכי שהי'[ה] אב"ד דק"ק קימפולונג. נינו הרב ישראל גרוסמן, החי בבתי ורשה בירושלים, הוא זה שסיפר מה הניע את אבי סבו לעזוב בפתאומיות את עיירתו.

 

בן-ציון פישלר

 

קהילה יהודית בבוקובינה שהיתה ואיננה עוד. עמ' 69 -76

 

     

 


Kimpolung-Bukovina Jewish Community

Copyright © 2004 - 2007 Eli Schachar, all rights reserved.

Webmaster Mail: schachar_eli@hotmail.com

This genealogical data is provided only for your personal use. No portion of it may be submitted to any other database or publisher without the written consent of the copyright holder.

"If we go back far enough we're all related"

http://kimpolung.tripod.com