Make your own free website on Tripod.com
 

 

הרב ד"ר וולף מישל

מתולדות חייו אנו למדים, שדוקטור וולף מישל נולד בעיירה סגרנץ שליד לבוב, במשפחה יהודית ששמרה בקנאות על מסורת הדת היהודית. וולף הצעיר זכה לחינוך מחמיר. החל מגיל שלוש ביקר ב"חדר" השכם בבוקר ולא חשוב מה היו תנאי מזג האוויר. כשרונותיו המגוונים וכושר מחשבתו משכו תשומת לב. עוד בשנות ילדותו הרכה ;הוא נחשב לילד פלא. בגיל שש ידע לפענח כל טקסט בתלמוד שהיו מצביעים עליו. המשפחה החליטה שיהיה רב אורתודוקסי ולשם כך נשלח ללמוד אצל רב בדורוהוביץ.

וולף נשאר בבית הרב במשך שבע שנים. הכל העריכו את הידע שאגר תלמיד זה. בגיל שמונה עשרה קיבל היתר הוראה מן הרב המקומי, כלומר הוסמך לרבנות. אך הוא סירב לקבל על עצמו את תפקיד הרב בקהילה כלשהי. הוא הקים בנק ושיתף פעולה עם אחיו בעסקים. פעילות זאת לא סיפקה את הנער הצעיר שנפשו יצאה ללימודים. רעייתו היא ששכנעה אותו לוותר על עסקים ולהקדיש עצמו ללימודים. וכך עשה.

תוך תקופה קצרה סיים את הלימודים שאפשרו לו להתחיל בלימודים גבוהים. הוא נרשם לפקולטה לפילוסופיה ולשפות המזרח, בווינה. מההתחלה, בקורסים הראשונים, הצהירו מוריו שכבוד להם ללמד תלמידים כמוהו.

הוא המשיך בלימודיו בברלין. שם גם למד כתלמיד פנימי במוסד לרבנים. פעל זמן-מה כדרשן במקומות קייט בגרמניה. היה מבקר ומתיידד עם חוגים של אמנים וסופרים, וזכה להכרה בשני מרכזי האוניברסיטה בהם למד. בווינה נבחר כחבר כבוד בחוג "מרטין בובר". היה מרצה על פילוסופיה ופילוסופים. קצין בכיר בווינה, שהשתתף כשומע באחד הקורסים שלו, העיר: "להודי פולני צריך ללמד קצין גרמני על הגל". בהערה זאת ביטא הערכה למורו הצעיר והקצין נשאר ידידו ומעריצו של מורו הצעיר. בחוגים שבהם ביקר הופיע מישל בנוכחות מקסימה ואלגנטית, מה שהביא לו כינוי של "גרף פולני".

את לימודיו סיים בברן בשוויצריה עם הציון הגבוה ביותר: "סומה קום לאודה". תואר דוקטור השיג במחקרו על "תיאוריית ההכרה של הרמב"ם". בתום לימודיו נפטר בווינה המורה שלו לשפות המזרח. מישל כתב את הספדו בשפה הערבית. כמחווה של תודה, שולחת לו אשת הנפטר במתנה את ספר הקוראן. אחר זמן קצר מציעים לו שיאות לקבל תפקיד הדוצנט (מרצה) לשפות המזרח באוניברסיטת ווינה. מישל מסרב בהערה שמעדיף הוא להישאר בלב עמו היהודי. לתפקיד רב בקהילה היהודית ביוהנסבורג, הוא מסרב באמתלה שאינו רוצה לעזוב את אירופה ואת משפחתו הענפה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוא מסרב לקבל על עצמו תפקיד של רב צבאי ראשי, כי "אינני מסוגל לעודד בני-אנוש להרוג איש את אחיו, כי הדבר נוגד את הקונצפציה ההומניסטית שלי".

רצה הגורל שיסכים, בשנת ,1904 לקבל על עצמו תפקיד של רב המחוז קימפולונג, שבו נמצאו אז כאלפיים יהודים. בתפקידו זה, כמנהל רוחני במקומותינו, זכה לאהדת האוכלוסייה היהודית. הוא ניהל גם את משרד רישום האוכלוסין (כנהוג באוסטריה- הונגריה שכל ראש דתי ניהל את הרישום בבני עדתו), הוא שימש גם כפרופסור לענייני דת, היה מלמד בבית הספר של "יום ראשון" בתיכון דראגוש וודה, בבית הספר התיכון לבנות ובבתי הספר העממיים בקימפולונג ושל הסביבה כולה.

התעניינותו העיקרית היתה בחינוך רוחני של הנוער היהודי, ברוח התורה. הוא השמיע באוזני שומעיו מחרוזות של פנינים מן התורה והתלמוד. נהג לומר שעליו להצביע על רעיונות עמוקים בתלמוד ולפרשן במובנם האמיתי.

אנסה להדגים את זכרו של הוגה הדעות הענק הזה, מול אלה ששרדו מן השואה העולמית ואזכיר את דבריו הנבונים בהזדמנות חגיגית, בהקמת בית-ספר גדול בקימפולונג. זה היה בשנת ,1904 שנה שבה עלה על כס הרבנות. אז דיבר בפני הציבור שהתאסף, על הנוער, החינוך ותפקידי בית הספר. וכך אמר בתמצית: "הנוער הוא חוליית הקשר בין היצירה והיוצר. בית הספר, המורים והחברה הם היוצר; לכם, בני הנוער, מגיע התפקיד הקדוש להעביר לבאים אחריכם את מה שלמדתם בבית הספר, את החומר האצילי שנאגר בתאי המוח שלכם. כך נוצר באמצעות בית- הספר גשר בין הנוער, אל יוצר-הכל ואל בני-האדם, למען ריסון יצרים פרימיטיביים של בני-האדם, למען חיזוק האנושי שבהם ולמען האצלתם, גם אם לעולם לא נגיע לבן-אדם מושלם". עברו שבעה עשורים מאז אמר את המלים הללו, אך מובנם עדיין מעסיק רבים מבין אלה שהקשיבו לו אז.

יש להדגיש שדבריו מצביעים על הדרך ליצירת ההומניות ברוח עשרת הדיברות. בהזדמנות אחרת, בשלושה ימי ראשון, בזה אחר זה, עסק בשיעורי הדת והרוחניות ובהתייחסות לחשיבות התורה בכלל טען, ש"התורה מתנגדת למצוקות של כל הזמנים ונשארה לנצח עץ-חיים. על ידי לימודה מלקטים פירות ורוח-חיים. היא תמיד לשד- החיים ומזוננו הרוחני. התורה מיוסדת על עיקרון האמונה באל ואהבת הזולת, רעיון יסודי השופע בכל הכתוב בתורה, מתחילתה ועד סופה.

באחד משיעורי יום הראשון, בא המורה שלנו לדת וסיפר בזעם שמי שהיה ציר ברייכסטאג בווינה או. פ: הגר כיום בסוצ'יאווה, מאשים רשמית את היהדות ומפיץ את הרעיון שמשה רבנו, זה שהוריד לנו את לוחות הברית, הטיף כביכול לחוסר סובלנות כלפי דת אחרת. הרב השיב שאפשר להוכיח שזה לא נכון בעזרת התיאולוגים הנוצרים ולפי הטקסטים האורגינליים. המחוקק קבע שוויון עבור הגר בארצנו, בארץ המובטחת ומעניק לו זכויות אזרחיות ומוסריות. אפשר להוכיח זאת בטקסט בתנ"ך, בתפילות שלנו של כל הימים וכן במזמורי התהלים של דוד המלך. הגר שפירושו זר, שבא לגור בקרבך (ואין זה גר צדק שעבר ליהדות), הוא בהחלט כלול במעמד היתום והאלמנה בחלוקת לקט, שכחה ופאה. שוויון הגר הוא גם בנוגע לאהבת הזולת. "ואהבת את הגר", כתוב. תלמידי היקרים, ברצוני שתלמדו את ספר התורה שתוכלו להגן עליה ברוח "דברי האמת שבה". "פירוש התורה שלא כהלכה ממשיך להופיע, וכנראה שפירושים כאלה יופיעו גם בעתיד. הם תוצאת מחשבותיהם המעוותות של גורמים חסרי אחריות, הנמצאים בריב עם המוסר של כל הזמנים. דברי התורה בטהרתם ונשגבות הם מעל לכל ספק, כי התורה היא יסוד הקיום הרוחני והאתי של האדם".

הדוקטור מישל הסביר לנו כי משיח פירושו צדק סוציאלי לכל באי העולם בלי הבדלי גזע, דת או לאום, כי אנחנו כולנו יצירי כפיו של יוצר אחד. הצדק מסמל שלום נצחי בעולם ובטבע, כדברי הנביא יחזקאל. לשאלותינו באשר לאמונות טפלות, קיבלנו תשובה על סמך הכתוב בתורה, הדוחה כל אמונה טפלה. אין כאן המקום ולא הזמן שנתעסק בעמקות יתר בטיפשות הגלומה באמונות אלה.

הייתי רוצה להתייחס לאישיות כבירה זו, שאיננה עוד בקרבנו בקשר להישגיו בתיכון לבנות. אני נזכר בפורים. אנחנו, תלמידי התיכון, הלכנו לבית הרב, למורנו הדגול, לביקור מסורתי של פורים, כאשר הופיעו גם ארבע בנות בתלבושת הלאומית של המדינה.

כדי שיזהה אותן כתלמידות בית-הספר התיכון לבנות, שאל הרב מי מהן יכולה להקריא את פרק קל"ז בתהלים בתרגום גרמני, ומי מסוגל לצטט את פרק י"ט וכך הלאה. ואז נשמעו קולותיהן הצלולים של המבקרות שציטטו את "על נהרות בבל, שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון". נערה אחרת הקריאה את "השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע", והשלישית ציטטה את "מה גדלו מעשיך ד', מאד עמקו מחשבותיך, איש בער לא ידע זאת".

הרב מישל עקב אחר דבריהן הנלהבים של הבנות בחיבה ענוגה. היה חובב נלהב של ספר תהלים ושל איתני הטבע המהוללים בספר. בעמקי נפשו הרגיש, לעתים קרובות, הזדהות -דברי ההלל שבספר תהלים, יצירת דוד מלך ישראל. פעמים רבות היה מצטט מן תהלים. לא פעם היה מצטט מדברי הנביא ישעיהו אל העם: "שמעו שמים והאזינו ארץ, כי פי אדוני דברי בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי. ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע, עמי לא התבונן".

דברים אלה וטקסטים רבים אחרים, עמוסי חכמה, שהוא לימד אותם לתלמידיו, הביאו לתוצאות חינוכיות ברוח היהדות. הוא עורר בנו עניין בתנ"ך, לכן אנחנו מחיים בזכרוננו, במלאת חמישים שנים לפטירתו, את הרושם האצילי שהשאיר בנו המורה והמחנך שלנו. דוקטור מישל היה יהודי נחמד שכבש את הלבבות. אף פעם לא מיהר. לא דיבר במהירות. תמיד עמד לרשותו הזמן הדרוש. במלחמת העולם הראשונה, כפליט בווינה, תרם מבגדיו מלבושים לנצרכים. על פניו זרח תמיד חיוך. בדרכו לבית הכנסת או לבית הספר, הלך לאטו ובאמצע הרחוב, כשהוא מברך על ימין ועל שמאל את מכריו שפגש. צניעותו ואהבת האמת שלו היו לדוגמה. לעולם לא הזכיר איש לרע, אפילו נפטר. במקרה כזה היה אומר: "את מעשיו הרעים לא אזכור ואילו מעשים טובים לא היו לו".

למרות הכל התנגדו לו החרדים בעלי גישה דתית קיצונית וזאת בגלל גישתו הרציונלית והמדעית בכל השטחים, כולל בשטח הדת.

ה' אלול תרפ"ג (1923) נפח ד"ר מישל את נשמתו האצילה. הלווייתו הפכה להפגנת אבל שבה השתתפו כל חוגי האוכלוסייה. ספד לו ליד קברו הרב מרגושס מוטרה-דורניי והרופא שרק זכה לתואר דוקטור לייב דיסטלפלד. בהזדמנות זאת צוטט מכתב ששלח נחום סוקולוב לקהילת קימפולונג בעלותו של ד"ר מישל על כס הרבנות: "עלה כוכב בשמי בוקובינה, אנא כבדו אותו".

 

ד"ר אליאס שטיין

 

קהילה יהודית בבוקובינה שהיתה ואיננה עוד. עמ' 69 -76

 

     

 


Kimpolung-Bukovina Jewish Community

Copyright © 2004 - 2007 Eli Schachar, all rights reserved.

Webmaster Mail: schachar_eli@hotmail.com

This genealogical data is provided only for your personal use. No portion of it may be submitted to any other database or publisher without the written consent of the copyright holder.

"If we go back far enough we're all related"

http://kimpolung.tripod.com